קרטה נ' בנק הפועלים בע"מ ואח'

החלטה

לפני בקשת רשות ערעור הנסבה על החלטות רשם ההוצאה לפועל (כב' הרשם ש' רומי) אשר ניתנו בתיק הוצל"פ (חדרה) 6-07-03803-12 בתאריך 20.11.2009 ובתאריך 5.12.2009 (להלן: "תיק ההוצל"פ").

א.ההליך והצדדים לו

1.המבקשת הינה החייבת בתיק ההוצל"פ ואילו המשיב 1 – הזוכה (להלן: "הבנק"). בגדרו של תיק ההוצל"פ הגיש הבנק בקשה למימוש משכנתא על זכויות המבקשת בנכס מקרקעין הידוע כחלקה 333/8 בגוש 10035 (להלן: "הנכס"). לבקשת הבנק מונה המשיב 2 מונה ככונס נכסים לנכס (להלן: "כונס הנכסים").

2.הן בתיק ההוצל"פ והן בהליכים שלפני פועל בשמה על המבקשת אחיה, מר ציון קרטה, לרבות בדרך של נקיטת הליכים והגשת בקשות בהתייחס לנכס.

3.ביום 13.9.2009 ניתנה החלטת כב' הרשם לפיה אושרה מכירת הנכס למציע שזכה בהתמחרות (להלן: "הקונה"), כנגד תשלום סך של 480,000 ₪. המבקשת, אשר לא הסכינה עם החלטה זו נוכח רצונה לפדות את הנכס, פנתה לבית-משפט השלום בחדרה וביקשה ליתן צו מניעה זמני האוסר על כונס הנכסים להמשיך בהליכים למימוש הנכס עד למועד בו תינתן החלטת כב' הרשם בבקשתה של המבקשת לפדות את הנכס (להלן: "בקשת הפדיון"). הבקשה בעניין זה הוגשה בתיק אז' (שלום חדרה) 2164-10-09 (להלן: "ההליך הנוסף").

4.ביום 15.11.2009 ניתן בהליך הנוסף צו מניעה זמני על-ידי כב' השופטת נ' פלד, לפיו נאסר על כונס הנכסים להמשיך בהליכי מימוש המשכון עד לאחר שתינתן החלטת כב' הרשם בבקשתה של המבקשת לפדיון הנכס.

5.ביום 20.11.2009, לאחר שהובאה בפניו החלטתה הנ"ל של כב' השופטת פלד מיום 15.11.2009, קבע כב' הרשם דיון בבקשת הפדיון במעמד המבקשת, הקונה וכונס הנכסים. מועד הדיון נקבע ליום 1.12.2009. בהחלטת כב' הרשם חויבה המבקשת להפקיד סך של 400,000 ₪ להבטחת בקשת הפדיון, תוך מתן הוראות בדבר מועד ואופן הפקדת סכום זה. החלטת כב' הרשם נומקה בכך שלא ניתן לפדות את הנכס אלא כנגד תשלום מלוא יתרת החוב בתיק ההוצל"פ.

6.אין חולק כי הסכום האמור לא הופקד על-ידי המבקשת, במלואו או בחלקו. תחת זאת הגישה המבקשת ביום 30.11.2009 בקשה לפסילתו של כב' הרשם מלדון בעניינה. בהחלטה מפורטת ומנומקת מיום 5.12.2009 דחה כב' הרשם את הבקשה לפסילתו. עוד הוסיף כב' הרשם וקבע בהחלטתו כי משנמנעה המבקשת מלהפקיד את הסכום בו חויבה בקשר עם בקשת הפדיון, ומאחר שבדיעבד התברר שאין בכוונתה לפדות את המשכון, רשאי כונס הנכסים להמשיך בהליכי הכינוס לשם מימוש הנכס.

7.הבקשה למתן רשות ערעור שלפני נסבה על החלטותיו הנ"ל של כב' הרשם מיום 20.11.2009 ומיום 5.12.2009. טענת המבקשת היא, בקליפת אגוז, שעד עתה לא התקיים דיון בפני כב' הרשם בבקשת הפדיון, באופן המנוגד להחלטת כב' השופטת פלד שניתנה בעניין זה ביום 15.11.2009. על כן עותרת המבקשת ליתן לה רשות ערעור על החלטות כב' הרשם, לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור, לבטל את החלטות כב' הרשם ולהורות כי למבקשת זכות לפדות את הנכס כאמור בתובענה שהוגשה בהליך הנוסף. לבקשה למתן רשות ערעור צורף תצהירו של אחי המבקשת.

ב.דיון והכרעה

לאחר שעניינתי בבקשה למתן רשות ערעור ובנספחיה, בתגובת המשיבים לבקשה ונספחיה ובטענות הצדדים כפי שנשמעו לפני בדיון שהתקיים ביום 7.4.2010, מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

1.הן בגוף הבקשה למתן רשות ערעור והן בטיעונו לפני ביקש בא-כוחה של המבקשת להרחיב עד מאוד את היריעה, כל זאת תוך העלאת טענות שאינן נובעות במישרין או בעקיפין מן ההחלטות שעליהן נסבה בקשת רשות הערעור. איני נדרשת לטענות אלה, שלא ניתן להעלותן בגדרו של ההליך שלפני. הגשת בקשה למתן רשות לערער על החלטה פלונית אינה מהווה היתר למבקש להביא בפני ערכאת הערעור טענות שעניינן החלטות אחרות שניתנו בתיק ההוצל"פ ושבגינן לא ננקט הליך ערעור.

2.אני מקבלת את טענת המשיבים לפיה הוגשה בקשת רשות הערעור לאחר שחלף המועד הקבוע לכך בדין. תקנה 119(ה) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979 מורה כי בקשת רשות לערער תוגש תוך עשרים ימים מיום מתן ההחלטה או הצו, אם ניתנו בפני הצד המבקש לערער, או מיום שהומצאו לו אם ניתנו שלא בפניו. בטיעונו בפני הודה בא-כוחה של המבקשת כי על החלטת כב' הרשם מיום 20.11.2009 שעליה נסב ההליך דנן לא הוגשה בקשת רשות ערעור במועד. מנספחים אשר צורפו לתשובת המשיבים עולה בבירור כי ההחלטה הנוספת שעליה משיגה המבקשת, נושאת תאריך 5.12.2009, הייתה מצויה בידי בא-כוח המבקשת כבר ביום בו ניתנה, והנספחים האמורים כוללים הודעה והודאה מפורשת בכך. במצב דברים זה היה על המבקשת להגיש את הבקשה דנן לכל המאוחר ביום 25.12.2009. תחת זאת הוגשה הבקשה רק ביום 3.1.2010. בנסיבות אלה הוגשה הבקשה למתן רשות ערעור לאחר שההחלטות שעליהן מעוניינת המבקשת להשיג הפכו סופיות וחלוטות.

3.המבקשת לא ביקשה להאריך את המועד הנתון לה לשם הגשת הבקשה למתן רשות ערעור. לו הייתה עושה כן, היה עליה להתכבד ולהראות מהו הטעם בגינו לא הוגש ההליך במועד וכן כי סיכוייה הלכאוריים להצליח בהליך לגופו טובים. בקשה כאמור היה על המבקשת לתמוך בתצהיר ערוך כדין ובנימוקים שיש בהם כדי להוות טעם מיוחד להארכתו של מועד שנקבע בחיקוק. חסרונה של בקשה להארכת המועד הינה פגם מהותי היורד לשורשו של עניין [ראו רע"א 10604/07 בנק הפועלים בע"מ נ' וינשטיין (טרם פורסם, 8.4.2008); בש"א 6045/05 עיריית חיפה נ' וינברג (טרם פורסם, 27.9.2005)].

4.אף לגופה אין בבקשה ממש. החלטת כב' הרשם לפיה הותנתה בקשת הפדיון בהפקדת יתרת החוב בתיק ההוצל"פ על-ידי המבקשת – בדין יסודה. הליכי הכינוס נועדו לממש את הנכס באופן שיהא בו כדי לסלק את סכום החוב בתיק ההוצל"פ, במלואו או לפחות ברובו. לעניין זה נקבע לא אחת כי "תכלית פעולתו של כונס הנכסים באספקלריא הייחודית של דיני ההוצאה לפועל הינה, ריכוזן של זכויותיו של החייב בנכס, 'ניקוי' הזכויות מכל 'מכשלה' ומכירת הנכס במהירות וביעילות, בהליך גלוי והוגן, ובעבור התמורה הגבוהה ביותר הניתנת להשגה, בנסיבות אלה" [ראו בר"ע (מחוזי ת"א) 1598/07 יהלומי איטליה אחזקות בע"מ נ' עו"ד רונן מטרי, כונה הנכסים על זכויות תלם וניב בע"מ (טרם פורסם, 13.12.2007)].

5.נוכח עקרון מקסום התמורה בוצע אף בהתייחס לנכס דנן הליך התמחרות שבסופו התקבלה הצעתו של הקונה לרכישת הנכס. ככל שהמבקשת אכן הייתה מעוניינת לפדות את הנכס, היה עליה להצביע על יכולת ממשית לסלק אגב כך את יתרת החוב בתיק ההוצל"פ. בנסיבות אלה החלטת כב' הרשם, אשר חייבה את המבקשת בהפקדת יתרת החוב כתנאי לדיון בבקשת הפדיון, הינה מוצדקת וראויה ויש בה כדי להלום את מטרותיו של הליך מימוש הנכס בהוצאה לפועל. לו סברה המבקשת שלא ניתנה לה שהות מספקת לגיוס הסכום שבהפקדתו חויבה, אזי היה עליה להתכבד ולהגיש לכב' הרשם בקשה מנומקת לשם הארכת המועד. המבקשת לא עשתה כן, ותחת זאת ביקשה את פסילתו של כב' הרשם. באי הפקדת סכום החוב הכשילה המבקשת במו ידיה את בקשת הפדיון, ואין לה להלין בעניין זה אלא על עצמה.

6.ביני לביני ערערה המבקשת לבית-המשפט העליון על החלטת כב' הרשם שדחה את הבקשה בעניין פסילתו. בהחלטת כב' הנשיאה שניתנה בהליך זה [ע"א 10333/09] ביום 7.3.2010 נדחה הערעור, תוך אשרור החלטתו של כב' הרשם שלא לפסול עצמו מלדון בעניינה של המבקשת. בהחלטתה ראתה כב' הנשיאה לנכון להתייחס אף לגוף החלטתו של כב' הרשם שעליה נסב הערעור דנן בעניין חיובה של המבקשת בהפקדת תשלום כתנאי לדיון בבקשה לפדיון, והדברים מדברים בעד עצמם:

"זאת ועוד, העובדה כי הרשם קבע כי יתקיים דיון בבקשת המערערת לפדיון הנכס רק בתנאי שהמערערת תפקיד את הסכום שנקב, אינה אלא החלטה שבשיקול דעתו לצורך הוכחת רצינות המערערת בבקשתה, ולאחר שבהזדמנויות קודמות לא הפקידה כסף כאמור. [...] לפיכך, ומבלי להתייחס לטענות לגוף העניין בדבר מעמדה של המערערת בנכסים, משלא עשתה דבר לפדיון הנכס שברשותה, נראה כי הרשם פעל כדין באישור המשך הליכי כינוס הנכסים ומכר הנכס".

אף שהדברים נאמרו אגב בדיקה אם קיימת עילת פסלות המונעת מכב' הרשם לדון בעניינה של המבקשת, הם יפים אף לעניין העומד להכרעה בהליך דנן.